דרכי האבחון של דלקת וושט אאוזינופילית (EoE)?

למרות ניסיונות מרובים למצוא דרכי אבחון בלתי פולשניים, כיום הדרך היחידה לאבחן ולעקוב אחר פעילותה של דלקת וושט אאוזינופילית הינה באמצעות נטילת דגימות רקמה זעירות (ביופסיות) מהוושט במהלך ביצוע בדיקת אנדוסקופיה. בבדיקה זו, המתבצעת בהרדמה מלאה או טשטוש (בילדים לרוב בהרדמה מלאה) הרופא מכניס מבעד לפה מצלמה עם סיב אופטי (אנדוסקופ) ובוחן את הושט, הקיבה ואת התריסריון (תחילת המעי הדק) ונוטל דגימות רקמה (ביופסיות) מכל האזורים. בחלק מהמקרים, הגסטרואנטרולוג  מזהה את הבעיה באמצעות האנדוסקופ, אך המראה בלבד אינו מספיק בכדי לאבחן את המחלה או בכדי לקבוע אם היא פעילה או בהפוגה. בכשליש מהמקרים, האיברים נראים בריאים למרות נוכחות פעילה של המחלה, ולכן חשוב מאד לקחת דגימות רקמה ולהעבירן לבדיקה פתולוגית. הצורך במספר דגימות נובע מכך שפיזור המחלה אינו אחיד בוושט ורק בעזרת מספר דגימות ניתן בוודאות לאבחן או לשלול מחלה פעילה. בבדיקת הרקמה, הפתולוג (רופא מומחה בהערכה מיקרוסקופית של דגימות רקמה) קובע את בריאות הרקמה, את מספר האאוזינופילים בה וכן סמנים אחרים לדלקת, הצטלקות ונוכחות סוגי תאי דלקת אחרים שיכולים לרמוז על קיומן של מחלות אחרות. נוכחותם של אאוזינופילים רבים (מעל 15 בשדה ההגדלה הגדול של המיקרוסקופ) מצביעה על האפשרות שאכן קיימת דלקת וושט אאוזינופילית. כאמור, הופעת אאוזינופילים ברקמה יכולה אמנם להיות תוצאה של החזר קיבה-וושט (רפלוקס), אולם במקרה כזה, מספרם של האאוזינופילים יהיה נמוך יותר והם יימצאו רק בחלק מהאזורים, לרוב באלו הקרובים לקיבה.

 

להלן תמונות של ממצאים אנדוסקופיים שמופיעים אצל חולים בדלקת וושט אאוזינופילית :

 

 

 

 

 

                      

 

                 

 

                     וושט תקינה                                כתמים לבנים                                 טבעות                                חריצים 

קשיים באבחון דלקת וושט אאוזינופילית (EoE)

דלקת וושט אאוזינופילית הינה הפרעה נדירה יחסית שרופאים בקהילה אינם נתקלים בה לעיתים קרובות. חוסר המודעות לקיומה עלול לעכב את האבחון הנכון במשך זמן מה ולעיתים אף במשך שנים. למרות חילוקי דעות קלים בנוגע לקריטריוני אבחון מסוימים, ברוב המקרים ניתן לאשר את האבחנה באמצעות ביופסיות.

בעבר נחשבו דלקת וושט אאוזינופילית והחזר קיבה-וושט למחלות נפרדות ושונות זו מזו, עד כדי כך שחלק ראשוני באבחון של EoE היה על ידי בדיקת תגובה לתרופות נוגדות הפרשת חומצה  (ממשפחת ה - PPI - proton pump inhibitors) כגון לוסק, לנטון או אומפרדקס וחולים אשר הגיבו היטב לטיפול נחשבו לחולי רפלוקס קיבתי-וושטי. כיום אנו יודעים כי בין  ה- EoE והרפלוקס מתקיימים יחסי גומלין, וכי ישנם חולים אשר יגיבו לטיפול בתרופות ממשפחת זו  גם בהעדר רפלוקס. בשנים האחרונות התגלו גם מנגנונים נוספים לפעילות ה - PPI מעבר לדיכוי חומצה שיכולות להסביר תופעה זו.

הדרך הטובה ביותר להבטיח אבחון נכון ומהיר הינה שיתוף פעולה צמוד עם הצוות הרפואי. גסטרואנטרולוגים מצוידים בידע מקיף על הטיפול בדלקת וושט אאוזינופילית, ובמקרים מסובכים או לא סטנדרטיים, יפנו את המטופל למרכזים המתמחים במחלה זו.

תבחיני אלרגיה

בעבר היה מקובל לשלוח את כל חולי ה- EOE לתבחיני אלרגיה. ההיגיון לכך היה שאם מחלת הושט מתנהגת כמו אלרגיות מסוגים אחרים כמו תגובת פריחה מיידית או קוצר נשימה לאחר אכילת מאכל מסויים (אלו נקראים תגובות המטווחות IgE או תגובות אלרגיות מסוג I) אז ניתן יהיה לאתר את הגורם למחלה בעזרת אותם תבחיני אלרגיה (בדיקת דם מסוג RAST או תבחיני עור מהירים). אולם, בעשור האחרון התברר שבדיקות אלרגיה אלו אינן מדויקות עבור EoE  וישנם הרבה תבחינים חיוביים ושליליים כוזבים. הסיבה לכך היא שהדלקת ב- EoE  אינה מטווחת על ידי אותם נוגדני IgE  כמו בתגובות מסוג I.

כיום השימוש העיקרי בתבחינים אלו נעשה ב:

     -  מקרים מסובכים בהם אין תגובה לטיפול הסטנדרטי

     -  מקרים בהם המטופל/הורים מבקשים שלא לתת תרופות, ודיאטות האלימינציה הרגילות אינן מאתרות את האלרגן האחראי ובכל  זאת                רוצים לנסות לאתרו.

    -  לפני החזרת מזונות להם היו בעבר תגובות או סמנים של רגישות. ישנם תיאורים בודדים של חולים אשר בזמן החזרת  מזונות לתפריט פיתחו          אלרגיה עם תגובה מסוג I.

נכתב על ידי דר' נעם זביט מ״מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל״, המרכז את תחום מחלות המעי האאוזינופליות ודר' אסף הופיין (אוגוסט 2019)

(עודכן ב- 30/8/19)